העיר ברלין הפכה לשם נרדף ליוקר המחיה בישראל בשנים האחרונות. המספרים מדברים על 10-25 אלף ישראלים שהיגרו לעיר האירופאית, חלקם שבים ארצה לאחר מספר שנים וחלקם נשארים ותוקעים יתד.
למה דווקא ברלין ולמה דווקא עכשיו?
גרמניה לא תמיד ידעה לאמץ אליה מהגרים בחום ובזרועות פתוחות (ומי כמונו יודעים). גרמניה הייתה ידועה לשמצה עקב המכשולים הביורוקרטים הרבים ומדיניות הדחייה כלפי מהגרים כלכליים. מאות אלפי "הפועלים-האורחים" שגויסו מאיטליה, יוון, טורקיה ושאר מדינות מהדרום ב-1960 כדי לסייע לה להיבנות מחדש לאחרי מלחמת העולם השנייה, לא קיבלו עידוד ממשלתי להשתלב וללמוד את השפה, למרות שחלקם עשו זאת. מחשש לאבטלה קשה בזמן משבר הנפט ב-1970, גרמניה סגרה את שעריה וניסתה להחזיר חזרה את אותם עובדים-אורחים שכבר לא התקבלו בברכה. למעשה, לפני כעשור, כאשר שיעור האבטלה היה גבוה וחוקי ההגירה היו נוקשים, מפלגתה של אנגלה מרקל בקמפיין לבחירות דגלה בססמאות כמו "Kinder statt Inder" – ילדים במקום אינדיאנים.
היום בגרמניה חמישית מהתושבים ושליש מתלמידי בתי הספר השונים באים מרקע זר, מה שהופך אותם לנתח הולך וגדל של ציבור בוחרים לגיטימי. בעקבות זאת, בקמפיין האחרון מרקל ומפלגתה שינו את ססמתם ל-"welcome culture", תרבות מקבלת כלפי מהגרים.
נדמה שגרמניה לומדת לקבל את המהגרים אליה בחמימות גדולה יותר, עם התערבות ממשלתית ופעילות למען חברה כוללנית יותר יחד עם רפורמה של חוקי האזרחות שמאפשרים לעולים לקבל אזרחות וכן להשתתף בקורסים ייעודיים לעולים חדשים בנושאי תרבות ושפה.
אז הישראלים גם קלטו את מה ששאר תושבי אירופה והעולם קלטו מזמן – ברלין היא עיר מקלט שבה אפשר לעבוד פחות, להתפרנס בכבוד ממה שאתה באמת אוהב לעשות, ולהצליח גם ליהנות מהחיים על הדרך.
ישראלים מעידים שברלין היא אולי לא העיר הכי יפה באירופה, אבל יש בה משהו שמושך מיד את העין ומעורר את הסקרנות. ההיסטוריה, הגרפיטי, האומנות, התרבות והקצב הבלתי פוסק של העיר מהווים מגנט לכל מי שמאס ביוקר המחיה בישראל ובתל אביב בפרט. ברלין היא תל אביב משודרגת, יש שיגידו אוטופית.
מחאת קיץ 2011 לא רק הורידה את מחירי הקוטג', היא עוררה מודעות. עוררה מודעות לכך שזה לא חייב להיות ככה, ותראו איך מקומות אחרים בעולם מתנהלים עם הצעירים שלהם, עם האומנים שלהם ועם המשכורת החודשית. מי היה מאמין – לישראל יש מה ללמוד!
אז קמו רבים והחליטו לעשות מעשה, ואחריהם נהרו עוד ועוד, וראו כי טוב.
במרחק של ארבע שעות טיסה בלבד, מחכים לכם שכר דירה של 600 יורו בחודש לדירת שני חדרים ובכללי מחירי דירות זולים יותר, דיור מוגן בחוק, תחבורה ציבורית זולה ויעילה, וקניות זולות בסופרמרקט.
על פניו נראה שבברלין הכל טוב והאפשרויות בלתי מוגבלות. יוקר המחיה כבר לא מהווה פקטור ואפשר לנשום קצת יותר בקלות בסוף החודש, אז עד שנתוודע לאספקטים הפחות זוהרים של החיים בברלין מאלו שחיים שם, אפשר לשקול ברצינות מעבר לעיר, או אפילו רק ביקור נימוסים. אז אתם כבר שקלתם לבצע הגירה לגרמניה?
קרדיט תמונה: peopleandstyles
